פסק-דין בתיק ע"א 23776-02-11

א.         בפנינו ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת גב' עדי חן-ברק) מיום 29.12.2010 ב-ת"א 14110-06-09, לפיו נמחקה על הסף תביעתה של המערערת כנגד המשיבה, אשר הגישה ערעור - שכנגד על מיעוט ההוצאות שנפסקו לזכותה.

ב.         הנסיבות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה:

בשנת 1995 הקימה המערערת מפעל לייצור חוטי ריתוך בקרית שמונה.

ביום 21.3.93 ביקשה המערערת כי המשיבה תאשר לה מענק כספי ע"י 7,162,400 ש"ח לפי החוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט-1959 (להלן: "החוק").

ביום 8.6.03 ניתן למערערת כתב אישור על פיו אושרה בקשתה של המערערת וצויין: "קבלת המענק מותנית במילוי תנאי האישור ותהיה כפופה להוראות החוק ולנוהל תשלום מענקים של מרכז ההשקעות".

ג.          לטענת המערערת השקיעו בעלי המניות סכומי כסף גדולים להקמת המפעל שהחל לייצר תוצרתו ב-1995, אך פרט לסכום של 1,761,377 ש"ח בלבד, סירב מרכז ההשקעות לשלם למערערת את יתרת המענק.

ד.         בין 27.5.97 - 19.1.00 שיגרה המשיבה למערערת שלושה מכתבי התראה לביטול כתב האשראי וטענה לאי-שיתוף פעולה של המערערת עם מפקחי המשיבה, אי-התאמה בין הדיווחים למצב בפועל, תשלום מופרז בגין ציוד שרכשה המערערת ועוד, כשהמערערת משיגה כנגד טענות אלה.

ה.         במסגרת משא ומתן שהתנהל בין הצדדים הושגה הבנה בנוגע לתשלום יתרת המענק, כשכתב האישור מבוטל לאלתר, ואזי פנה בנק הפועלים, לפי הוראת המשיבה למערערת לביצוע בדיקות של ההשקעות נשוא הדיווחים, אך המערערת סירבה לקיום הבדיקה בטענה שבהסכם מינואר 2001 לא הותנה תשלום המענק בבדיקה כלשהי, אם כי בסופו של דבר הסכימה המשיבה לבדיקה.

ו.          דא עקא, לאחר ביצוע הבדיקות התברר למשיבה, לטענתה, שהמערערת אינה מעסיקה את מספר העובדים המצופה ואינה משיגה את היעדים להם התחייבה, ובכך נשמט בסיס ההסכמה של מרכז ההשקעות.

ז.          המשיבה היתה מוכנה למרות זאת לשלם לפנים משורת הדין (לפי המכתב מיום 21.8.01), חצי מיתרת המענק, ולהוסיף ולשלם בהמשך את המחצית האחרת לאחר שיתברר שמחזור המערערת גדל משמעותית ושהיא מעסיקה 15 עובדים ומעלה, אך גם לאחר התכתבות ופגישה לא הושגה הבנה.

לאחר מכתב התראה מיום 13.2.03 שיגרה המשיבה מכתב למערערת ביום 23.5.03 בו הודיעה כי החליטה לבטל את כתב האישור למפרע מיום הוצאתו. המערערת אף נדרשה להחזיר אותו חלק של המענקים ששולמו לה.

ח.         המערערת טוענת בתביעתה נשוא הערעור שמחמת אי-העברת יתרת המענקים במשך 8 שנים היא נקלעה לקשיים כלכליים ונאלצה להפסיק את פעילות המפעל. המערערת דורשת מן המשיבה פיצוי בגין הנזק שנגרם לה - אובדן רווחים, קבלת יתרת המענקים לפי ההסכמה מינואר 2001 או אוגוסט 2001, ולהשיב לה את השקעת בעלי המניות שלה.

ט.         המשיבה עתרה בפני בית משפט קמא למחיקת התביעה על הסף בהעדר עילה בנימוק שהמערערת קיבלה הודעה על ביטול כתב האישור למפרע בהתאם לחוק, ואף קיבלה התראה על כך. לפי החוק רשאית היתה המערערת להגיש בתוך 60 יום ערר על החלטת המשיבה בדבר ביטול כתב האישור למפרע. דבר זה אף הופיע במפורש בהודעת הביטול.

דא עקא המערערת בחרה שלא להגיש ערר, ומכאן שהחלטת המשיבה בדבר ביטול האישור למפרע הפכה לסופית, ולא ניתן לערער עליה עוד.

י.          המשיבה הוסיפה וטענה בבקשת המחיקה שלה שכל עילות התביעה מבוססות על ההנחה שכתב האישור תקף. משהוברר שניתנה הודעת ביטול שמבטלת את כתב האישור למפרע מיום נתינתו, אין בידי המערערת עילת תביעה ולכן יש למחוק את תביעתה.

כמו כן מציינת המשיבה שחלק מן הנזק הנטען בתביעה נוגע להפסד השקעת הבעלים בחברה, אך נטען בתביעה שהמערערת לא החזירה, ואין בדעתה להחזיר, לבעלים את השקעתם. מכאן שבגין רכיב זה של התביעה לא נגרם נזק למערערת עצמה, שהרי אם קיים נזק, הרי הוא של בעלי המניות עצמם, ולא של המערערת.

י"א.      בתגובה לבקשת המחיקה על הסף טענה המערערת כי עילת התביעה אינה מבוססת על כתב האישור אלא מדובר, לגירסת המערערת, בתביעה חוזית המבוססת על הסכם שהושג בין הצדדים כתוצאה מהצעתה של המשיבה במכתבה מיום 16.1.01, שם הוצע שלמערערת ישולמו כספים, וכתב האישור יבוטל לאלתר.

גם ממכתב המשיבה מיום 19.7.01 עולה, לטענת המערערת, שהמשיבה מסכימה להמשיך ולשלם את ההטבות למערערת הגם שזו לא עמדה בתנאי כתב האישור. מכאן שהתביעה מבוססת על הסכם פשרה שהמשיבה הגיעה אליו, ולא על בסיס כתב האישור.

י"ב.      באשר לטענה שלמערערת עצמה לא נגרם נזק, טוענת המערערת שבכתב התביעה נרשם שכיום אין באפשרות המערערת להחזיר לבעלים את השקעתם בחברה, אך אין בכך להעיד על הכוונות בעתיד.